עוד רגע סיבוב II בבחירות בישראל 2019. מדובר בהזדמנות נפלאה לחשוב שוב על ההצבעה של כל אחד ואחת מאיתנו. באופן מסורתי נהוג להצביע בארץ בהתאם להשקפה המדינית (ימין VS שמאל), אולם בשנים האחרונות הגבולות בין השניים מטשטשים ומפנים מקום לחשיבה בהיבטים נוספים. פוסט זה יתמקד בהיבט הכלכלי של מימוש החובה הדמוקרטית (להצביע).
ההיבט כלכלי העוטף כמעט כל פן בחיינו מחייב אותנו לבחון את הדברים גם דרך השקפת המבט הכלכלית. אם את מצביעת ימין מסורתית ("מהבית") מה זה אומר על תפיסת עולמך הכלכלית? שאלה טובה. לאן כל מפלגה רוצה לקחת אותנו? כדי לענות על כך, אציג את המצעים או לכל הפחות את התפיסה הכלכלית המוצהרת של כל אחת מן המפלגות הגדולות.
הערה: תיאוריות כלכליות ורעיונות פילוסופיים הם עניינים מורכבים. חשוב לציין כי הניתוח והביאורים המובאים בפוסט זה הם שטחיים משהו, אך עם זאת בכוחם לספק בסיס מעשי לשיח ובסיס עיוני להעמקה נוספת.
התפתחות התפיסה הכלכלית
אין עוררין כי מצבה הכלכלי של מדינה משפיע באופן ישיר על תושביה. אין זה מקרה כי מדינות נמדדות בהתפתחותן במונחים כלכליים. רמת החיים, למשל, מורכבת ממספר מדדים כלכליים המבטאים את היכולת של אדם במדינה לרכוש ולספק לעצמו שירותים וסחורות. מדד האושר תלוי ברמת הכנסה מסוימת (עד גבול מסוים) וכדומה.
אולם, גישה כזו הקושרת בין מצב כלכלי במדינה לבין מצבו של הפרט היא נחלת מאות השנים האחרונות, עם התפתחות תפיסות כלכלית שונות אי שם במאה ה-17 ואילך. כדי להבין כיצד תפיסה כלכלית קשורה לישראל 2019 נדרש לחזור אחורה עוד יותר, ולהבין תחילה כיצד ההומינזם שינה את הכל.
הומינזם
המלה הומינזם מקורה בשפה היוונית (humanista) ומשמעותו אמנויות ורוח האדם (בערך). אולם הרעיון ההומניסטי צמח בתקופת הרנסנס באיטליה במאה ה-16. על קצה המזלג, הומניזם הוא רעיון פילוסופי המכיר בגרעין זהה הקיים בכל באדם ללא קשר למוצאו, אמונתו או תרבותו. במלים אחרות, לפי ההומינזם, לכל אדם מעצם היותו אדם ישנן זכויות אוניברסליות ומשותפות.
חשוב להבין כי הרעיון ההומניסטי הוא מהפכני שכן הוא מבטא חילונויות שהייתה נדירה בתקופה אז. למה חילוניות? כי בהומניזם האדם הוא תכלית בפני עצמו, כלומר, יש ערך בפיתוח עצמי לשם הנאה, אושר, עושר וכו'. מטבע הדברים גישה כזו נוגדת את הגישה הדתית הרואה בעבודת האל כתכלית הקיום האנושי, ובקיום הנוכחי כזמני בלבד בדרך אל העולם הבא.
ואיך זה קשור לתפיסה כלכלית? אם בעבר הכל היה בחסות האל ומוכתב על ידו, כעת עם ההומניזם, ניתן להכיר ברצון חופשי, למשל. לפתע לאדם מעצם היותו אדם ישנן זכויות יסודיות כמו זכות הקניין. והנה הזכות המשותפת לכל התפיסות הכלכליות (פחות או יותר). חשוב לציין כי ההומניזם השפיע לא רק על גישות כלכליות אלא גם על גישות פוליטיות, השלובות בדרך כלל עם אלה הכלכליות. ההומניזם ספק את הביסוס הפילוסופי לדמוקרטיה ולשיח אודות זכויות בסיסיות, זכויות מיעוט, שוויון ועוד.
קפיטליזם VS סוציאליזם
שתי התפיסת הכלכליות הידועות והמנוגדות שצמחו מתוך ההומינזם הן הקפיטליזם מחד והסוציאליזם מאידך. כדי להבין את הקפיטליזם, שהוא הרלוונטי לישראל 2019, חשוב להבין במה הוא נבדל מן הסוציאליזם.
הרעיון הפילוסופי בבסיס הסוציאליזם הוא כי האדם הוא יצור חברתי וגם שיתופי. בהתאם, במובן הכלכלי, זכות הקניין וחלוקת המשאבים עליה להיות תחת פיקוח חברתי ולא נחלת האדם הפרטי. כל זאת כדי להביא למצב של שוויון מקסימאלי בין כלל הפרטים.
אפשר לומר כי לפי הסוציאליזם הזכות לקניין היא יותר חברתית מאשר פרטית וערך השוויון החברתי קודם לערך חירות הפרט (שבמרכז הקפיטליזם). היישום הפוליטי של הסוציאליזם הוא הקומוניזם (דוגמה קיצונית) וגם הקיבוצים בישראל. זה בגדול (ממש בגדול).
מנגד, הרעיון הפילוסופי בבסיסו של הקפיטליזם הוא כי זכות הקניין שמורה לאדם הפרטי, וכי ישנו קשר הדוק בין חירות האדם לבין זכותו לקניין. כלומר ככל שאדם מממש את זכותו הפרטית לקניין כך הוא בעל חירות במידה רבה יותר. על מנת לממש זכות זו נדרש לבסס יחסים כלכליים באמצעות מנגנון של שוק, אותו יש להבטיח באמצעים חברתיים ולא מדיניים. במלים אחרות, על המדינה להבטיח את חופשיות השוק ולהתערב כמה שפחות כדי לאפשר לפרט למקסם את הרצון החופשי שלו ואת הרציונליות שלו (כן, הקפיטליזם מניח כי האדם הוא יצור רציונלי ותועלתני).
יחד עם זאת, קפיטליזם איננו בהכרח מוחלט. גם בתוך הקפטילזם עצמו ישנן גישות מחמירות ומקלות, ועדיין כולן מתבססות על הזכות לקניין ועל החירות האישית-כלכלית של הפרט (בניגוד לסוציאליזם שמעצים את ערך השוויון ואת הקולקטיב על פני הפרט, חירותו וזכותו לקניין).
כדי להבין היכן נמצאת ישראל על הסקאלה של הקפיטליזם נדרש להבין את שתי ההשפקות הקפטיליסטיות העיקריות בעולם המערבי: ליברליזם כלכלי והגישה הסוציאל-דמוקרטית.
קפיטליזם – ליברליזם כלכלי
הליברליזם הכלכלי מדגיש בכותרתו את ההכרה בחירויות של הפרט (liberty) ומצדדיו גורסים כי יש להמנע מהתערבות המדינה בחיי הפרט. בכלל זה התערבות ממשלית בחקיקה וברגולציה לגבי מסחר, שווקים הכלכליים, קצבאות, מיסוי וכדומה. לדידים האיזון והשוויון המיוחלים הם תולדה של ההחלטות והבחירות של הפרט שהוא כאמור רציונלי ותועלתני, ולכן כל בני האדם כולם ירוויחו וישפרו את מצבם מעצם היותם חלק מן האנושות. ידועה במיוחד היא גישת ה"תנו לעשות" (laissez faire).
קפיטליזם – הגישה הסוציאל-דמוקרטית
הסוציאל-דמוקרטים מחזיקים גם הם בעקרון הקניין הפרטי, אולם הם רואים בו אמצעי להבטחה של זכויות בסיסיות אחרות כגון הזכות לחיים, לחיים בכבוד ועוד. בהתאם לכך הם מבקשים ליישם בתוך המערכת הקפטיליסטית רפורמות שמטרתן הגברת השוויון בין בני האדם, או לכל הפחות שוויון הזדמנויות בחברה במדינה.
הבנתם נכון. מצד אחד מינימום מעורבות, מיסוי, סובסידיות, דמי אבטלה, איגודים מקצועיים וכדומה. מצד שני התערבות ממשלית והעברה של הון בין קבוצות לשם השוויון תוך שמירה על המערכת הקפטילסטית. במקרה זה השוק איננו חופשי אלא מתואם (או חברתי) ונתמך היכן שצריך כדי לקדם את השוויון (מדינות סקנדינביה למשל).
ומה לגבי ישראל 2019? ישראל היא מדינה קפטילסטית. איפה על הסקאלה של הקפיטליזם? איפשהו בין סוציאל דמוקרטית לבין ליברליזם כלכלי. מדינות סקנדינביה נמצאות באזור הסוציאל-דמוקרטי של הקפיטליזם. ארה"ב היא דוגמה למדינה הנמצאת בצד הימני של הקפיטליזם, בין ליברליזם כלכלי לבין ניאו-ליברליזם.
הערה: בארה"ב הסוציאל-דמוקרטים הם דמוקרטים ואילו הליברלים הם ניאו-ליברלים. על קצה המזלג, ניאו-ליברליזם גורס כי השוק קודם לחירות ולקניין. כלומר, בניגוד להשקפה ליברלית מסורתית הרואה בזכות הקניין כאמצעי לחירות, ניאו-ליברליזם רואה בחירות כאמצעי לקיום השוק. לכן, ההסתכלות היא כלכלית טהורה ובעיקר גלובלית. מלחמת הסחר של טראמפ, למשל, נוגדת את הרעיונות הניאו-ליברלים הדוחים אינטרסים כלכליים מקומיים ומקדמים סחר חופשי ללא התערבות של מכסים וכדומה.
תפיסת כלכלית – קריטריונים לבחינה
אז אחרי שהובהרו במידת מה מושגי היסוד ניתן לגשת למצעי המפלגות ולגישות הכלכליות המוצהרות שלהן, כדי לבדוק האם הם רוצים לקדם יותר ליברליזם או שמא חקיקה שהיא סוציאלית יותר. הבחינה תתבסס על הקריטריונים הבאים:
מדיניות כלכלית מוצהרת – האם ישנה הצהרה מפורשת לגבי המדיניות הכלכלית ביחס למושגים המקובלים בתחום. האם מפלגה מסוימת מצהירה כי היא מעודדת שוויון או מעודדת חירות?
הוצאה ציבורית ורגולציה – האם המפלגה תומכת בהתערבות בשוק באמצעות חקיקת חוקים והגברת הרגולציה? מיסוי, מכסים, מכסות ייבוא ועוד. האם המפלגה תומכת בהגדלת ההוצאה הציבורית על חשבון קידום התחרותיות במשק? או שאולי המפלגה דווקא תומכת בהתערבות מינימלית בשוק?
הטבות לקבוצות כאלה או אחרות – האם המפלגה מעודדות התאגדויות ותומכת בקבוצות מסוימים במשק? האם היא מעודדת תחרות או ההיפך? האם היא תנהיג מדיניות של רווחה? האם ניתנות הטבות ייחודיות לקבוצות מסוימות?
מצעי המפלגות בתחום הכלכלי
כאמור, אלה המפלגות אותן אבחן: הליכוד, כחול-לבן, הרשימה המשותפת, ימינה, ישראל ביתנו, המחנה הדמוקרטי, העבודה-גשר.
ולהלן התוצאות:
הליכוד
"כלכלה חופשית עם רגישות חברתית"
מתוך מצע הליכוד האחרון (2009)
לליכוד אין מצע רשמי לקראת הבחירות הקרובות והאחרון פורסם בשנת 2009. עם זאת, לפי המצע האחרון הליכוד מציגים ליברליזם כלכלי, עקרונות שוק חופשי והפחתת מסים כחלק מהגדלת חירות הפרט. עם זאת, הם מציינים את החשיבות של רגישות חברתית. הלכה למעשה, הרגישות החברתית מתבטאת ביישום רפורמות שאמורות להגדיל את היעילות ולא בתמיכה או פיקוח המיטיב עם אוכלוסיות מסוימות. במלים אחרות הרגישות החברתית היא יותר בגדר סיסמא מאשר תכנית פעולה.
בהתאם לכך, הליכוד מייצג את לב הקפיטליזם והליברליזם (לעתים גם ניאו-ליברליזם) בעקרונותיו.
כחול-לבן
"הגברת התחרותיות במשק והקטנת אי-השוויון"
מתוך מצע כחול-לבן
המצע של כחול-לבן הוא בין המפורטים והמלאים שפורסמו לבחירות הקרובות. מחד, הוא מלא בעקרונות ליברליים המבטאים מעורבות מינמלית בשוק , ריסון מונופולים ואף ביטול הטבות המוענקות לקבוצות לחץ. מאידך, המצע מבקש לקדם ולפעול למען הקטנת אי-השוויון ואף מצויין כי לא מדובר בסתירה (בין תחרותיות לבין שוויון). כיצד ניתן לאחוז במקל משני קצותיו? לא לגמרי בורר.
לפי המצע כחול-לבן מייצגת גם היא קפיטליזם המבוסס על השקפה ליברלית, אולם לפי הצהרות המצע תיתכן נטייה סוציאל-דמוקרטית מעטה.
הרשימה המשותפת
"כלכלה מתחילה בעובדים"
מתוך מצע חד"ש (רלוונטי לרשימה המשותפת)
המצע של חד"ש המרכיבה את הרשימה המשותפת מציע לחלק את העוגה התקציבית בצורה ברורה: קיצוץ מאסיבי בתקציב הבטחון וגידול מאסיבי בתקציבים חברתיים. בתוך כך המצע מגלה העלאה משמעותית של מיסים ישירים, כינון מס ירושה, הגדלת קצבאות והעדפה ברורה של אוכלוסית שכירים והעצמאים הקטנים לצד איגודים והתאגדויות עובדים.
מעניין במיוחד העמדה העולה בדבר הפרטות והלאמות. לפי המצע, הרשימה המשותפת דורשת לעצור את כלל התהליכי ההפרטה ואף לבטל חלק מתהליכים שבוצעו בעבר. בייחוד מצויינת הלאמה של הבנקים וכלל משאבי הטבע.
הרשימה המשותפת מציגה מדיניות כלכלית של רווחה והתערבות משמעותית במנגוני השוק. עמדתם הברורה שנוגע להפרטות והלאמות אף מציבה את השקפתם הכלכלית הקפטילסטית בספק משהו ומושכת אותם לעבר הסוציאליזם במובן מסוים.
ימינה
"אנו מאמינים בחירות האדם, בזכותו לפעול ולנהל את חייו על פי ראות-עיניו, בחתירתו לשגשוג ולמימוש עצמו. לפיכך נקפיד כי כל התערבות מצד המדינה תעשה בזהירות, בכובד ראש ובצורה מינימלית למען תכלית חיונית"
מתוך מצע הימין החדש
לימינה אין מצע רשמי אולם סביר להניח כי הוא מבוסס על המצע של הימין החדש שכן איילת שקד היא מנהיגת המפלגה החדשה. הציטוט שלעיל מצביע באופן ברור על ההשקפה הליברלית של המפלגה ועל שימת הדגש על חירות הפרט ועל ההתערבות הפסולה של המדינה במנגוני השוק.
במצע עולים רעיונות כגון צמצום הרגולציה, הקטנת החוב הלאומי, פירוק מונופולים ועוד. עם זאת, ניתן דגש למדיניות הרווחה שתושג באמצעות הגדרת סל רווחה המתעדכן בהתאם לסר העדיפות הלאומי. במלים אחרות, גם כאן, כמו אצל הליכוד אין התחייבות לפעולה בנושא הרגישות החברתית. לעומת זאת, תחום ההייטק מקבל עדיפות וזוכה להטבות ותמריצים לצד בעלי העסקים הקטנים והעצמאיים.
במלים אחרות, גם כאן, השקפה כלכלית ליברלית קפטילסטית מובהקת.
ישראל ביתנו
"התפקיד שלנו בבחירות הקרובות – להקים ממשלה לאומית ליברלית רחבה שתכלול את ישראל ביתנו, הליכוד וכחול לבן"
מתוך דברי אביגדור ליברמן, יו"ר המפלגה
לישראל ביתנו אין מצע של ממש. יש חזון, יש אני מאמין ויש עקרונות. כל אלה פורסמו במערכות הבחירות האחרונות. לפי דברי ליברמן, השקפת המפלגה הינה ליברלית. האמנם?
עיון בחומרי המפלגה מגלה דרישה להגדלת ההוצאה הציבורית אבל לא על ידי הגדלת התקציב אלא על ידי מיצוי טוב יותק של העובדים במשק, קרי, ערבים וחרדים. מדובר בתהליך ארוך כך שלא ברור מה המקורות להגדלת ההוצאה ציבורית בתחומי החינוך, העלאות הקצבאות ודמי אבטלה (לעצמאים) כפי שמציעה המפלגה. בנוסף, היא מסמנת העדפה מובהקת למי ששרת בצה"ל או בשירות לאומי באמצעות הטבות ותמריצים בתחום הדיור, כמו גם לאוכלוסיית הנכים, העולים והעצמאים.
מחומרי המפלגה נראה כי ההשקפה הכלכלית היא יותר סוציאל-דמוקרטית מאשר ליברלית ("מדינת רווחה ולא מדינת סעד", כפי שמצוין באחד הטקטסים). אך עם זאת, מאחר שהמקור להגדלת ההוצאה לא מסומן הלכה למעשה אזי קשה לקבוע בבירור את השקפתה הכלכלית על ציר הקפיטליזם.
המחנה הדמוקרטי
"מדיניות כלכלית הוגנת וצודקת שמאמינה במדינת רווחה ובמגזר ציבורי חזק"
מתוך המצע של מרצ עליה מבוססת מפלגת המחנה הדמוקרטי
המחנה הדמוקרטי מציע העלאת של מסים והעברה של הון מהשכבות החזקות לשכבות החלשות. בנוסף, לפי המצע עולה הצורך בהגברת הרגולציה, כינון של מדיניות רווחה והגדלת ההוצאה הציבורית. כל אלה לצד תמיכה וקידום של התאגדויות וקואופרטיבים, והענקת תמריצים והטבות לפרויקטים ועסקים בתחום הסביבתי (אנרגיה מתחדשת).
המצע ממקם את המפלגה בקצה ה"סוציאליסטי" של הקפיטליזם, ואף מציין עצירת הפרטות וביטול הפרטות עתידיות מתוכננות. חיזוק המגזר הציבורי משמעותו התערבות גדולה יותר של המדינה בכלכלתה.
לדידו, המחנה הדמוקרטי מקדמת מדיניות כלכלית הוגנת, קרי השקפה סוציאל-דמוקרטית בציר הקפיטלסטי. אולם, המעורבות המהותית של המדינה וחובתה לשוויון על פני חירות ("חובת המדינה לפעול לטובת כל תושביה על בסיס של שוויון מהותי") מעמידה אותה בתפר שבין הקפטיליזם לסוציאליזם. עמדתה בנוגע להלאמות והפרטות נראית מרוככת מזו של הרשימה המשותפת.
העבודה-גשר
"אזרחי ישראל מופקרים על-ידי ממשלה ששמה רווחים לפני רווחה. אנחנו נחליף את ההפקרה העקבית של נתניהו בהשקעה באמצעות לקיחת אחריות של המדינה על אזרחיה"
מתוך דברי אורלי לוי-אבקסיס, מס' 2 במפלגה המשותפת
העבודה -גשר הציגה תכנית כלכלית בעלת 8 נקודות המציגה הגדלת ההוצאה הציבורית ויחס חוב-תוצר המדינה ל-65%, כינון מע"מ פרוגרסיבי שייטיב עם השכבות החלשות, העלאת מיסים (מה הכנסה ומס רווחי הון) וכינון מס ירושה. מטרת הכתנית היא ביצוע השקעות בתחומים חברתיים על מנת לצמצם את הפערים ולהיטיב עם השכבות החלשות כלכלית באוכלוסייה. התכנית שמה במרכזה את המשפחות הצעירות, הנכים והקשישים ומציעה תמריצים, פיקוח והטבות לעוסקים בחקלאות.
העבודה-גשר מציעה מדיניות כלכלית קפטיליסטית המבוססת על השקפה סוציאל-דמוקרטית. מימון מדיניות הרווחה מקורה בהתערבות משמעותית והשתת מסים גבוהים בדומה לכלכלות של מדינות סקנדינביה. המימון לתכנית מקורו בהגדלת יחס-חוב תוצר ומהגדלת הכנסות המדינה ממיסים.
סיכום ביניים
כך זה נראה על הרצף הקפיטלסטי:
נקודה למחשבה
מה שניתן ללמוד מכל הניתוח המוצג לעיל הוא שברוב המקרים יש רעיון יסודי ומהותי בבסיס כל תפיסה או השקפה. לכן, במקרה זה, כאשר אתם מצביעים למפלגה מסוימת כדאי להבין מבחינה כלכלית באיזה רעיון מהותי אתם תומכים.
השאלה שכל מצביע צריך לשאול את עצמו נוגעת ליסודות תפיסתו (הלא כלכלית בהכרח): האם חירותו של הפרט חשובה מהשוויון או שמא השוויון חשוב גם על חשבון פגיעה מסוימת בחירתו של הפרט? בהתאמה, האם אתה ליברלי? האם את סוציאל-דמוקרטית? ואולי בכלל אינכם מאמינים שכל אדם בהיותו אדם הוא בעל זכויות בסיסיות ללא קשר למעמדו, מוצאו, מצבו הכלכלי או תרבותו? אם כך לא בטוח שדמוקרטיה היא בשבילכם.
טבלת סיכום של העיקרים הכלכליים במצעי/הצהרות המפלגות:
סיכום
בפוסט זה ניסיתי באופן שטחי משהו לתמצת את התפיסות הכלכלית של המפלגות המרכזיות בבחירות 2019 (סיבוב II) על בסיס המצע המפורסם או עקרונות מוצהרים אחרים. אמנם כלכלה זה דבר מורכב וקשה לקטלג כל מפלגה תחת השקפה כלכלית אחת, אולם בעיני ישנה חשיבות להתחיל מאיפשהו. אם הפוסט הזה גירה את מחשבתכם אז הוא בסיס טוב להתחיל לחקור ולהתעמק בתיאוריות כלכליות ובמצעים של מפלגות בארץ ובעולם.
שאלו את עצמכם במה אתם מאמינים, ולאחר מכן חשבו אם האמונה שלכם או התפיסה שלכם עולה בקנה אחד עם המפלגה בה בחרתם. ומדוע דווקא ההיבט הכלכלי ולא ההיבט המדיני למשל? כי הכלכלה יוצרת מציאות המשפיעה על כל שאר ההיבטים ובאין יציבות כלכלית קשה מאוד להתפתח בשאר התחומים במדינה.
צאו והצביעו!
כתיבת תגובה